כסטודנטית לסיעוד וטרינרי, אחת המטרות שלי היא להגביר מודעות למצבים רפואיים שיכולים לסכן את חייהם של הכלבים שלנו.
אחת הסכנות הגדולות, במיוחד בישראל, היא תולעת הפארק, או כשמה המקצועי, Spirocerca lupi.
מדוע אנחנו מכנים אותה תולעת הפארק? כיוון שבדרך עקיפה, רוב הכלבים שלנו נדבקים בה, כאשר הם מטיילים בפארקים ובחצרות.
אני מניחה שרוב בעלי הכלבים שמעו על התולעת הזו, ומי שמקשיב להנחיות הוטרינר המטפל שלו, גם ניגש ומחסן את כלבו, בכל תקופה של חודשיים וחצי (גזעים גדולים), שלשה חודשיים (גזעים קטנים).
אבל אני דיי בטוחה, שרוב בעלי הכלבים, אינם מודעים, כמה קטלני ומסוכן הטפיל הזה. ומדוע הם צריכים לעשות הכל, בכדי שהכלב האהוב שלהם, לא יידבק בו.
מדובר בטפיל שעלול לגרום לנזקים חמורים ואף לסכן חיים (כלומר, יש מקרים שמסתיימים במוות) אם אינו אובחן בזמן.
במאמר זה אסקור לעומק את דרכי ההידבקות, תהליך האבחון, הטיפול והמניעה, ואציג דוגמה מוחשית באמצעות הסיפור של ארצ'י, כלב קוואליר בן 8 שאובחן לאחר תהליך מורכב.
כיצד מתרחשת ההדבקה בתולעת הפארק?
הייחוד של תולעת הפארק, היא שהידבקות כלל לא כוללת מגע ישיר בין כלב לכלב. הטפיל כשמו כן הוא, נעזר בחיפושיות זבל (Scarabaeidae) לשם השלמת מחזור חייו, באופן הבא:
- אכילת חיפושית נגועה: הדרך בה רוב הכלבים נדבקים בישראל. כלבים סקרנים, "ציידים" וחובבי חרקים, עלולים לבלוע בטעות חיפושית זבל נגועה בפגיות זיהומיות.
- אכילת חיה נגועה: פחות שכיח, אבל עדין קורה. כלב יכול להידבק גם על ידי טריפת מכרסם, ציפור או לטאה שבלעו קודם חיפושית נגועה.
- בליעת צואה נגועה: קורה בעיקר אצל גורים עם אנרגיה גבוה, שהם עדין בשלב שהם "אוכלים הכל",אומנם נדיר, אבל לחלוטין קורה.
הפגית הזיהומית חודרת דרך דופן המעי ועוברת בנדידה מורכבת דרך כלי הדם והלימפה עד לוושט, שם היא מתפתחת לתולעת בוגרת.
תהליך ההתפתחות אורך כחצי שנה, ובמהלכו עלול להיגרם נזק משמעותי לאיברים שונים, כגון דלקת בוושט שעלולה להתפתח לגרנולומות, פגיעה בעמוד השדרה, ובמקרים קשים, גם נזק לכלי הדם ואפילו קרע באבי העורקים, שעלול להוביל לדימום פנימי חמור.
לפני שנתקדם במאמר, נסביר את המושג, "גרנולומה" (Granuloma):
"גרנולומה" (Granuloma) היא מבנה דלקתי שנוצר כאשר הגוף מנסה לבודד חומר זר או גורם זיהומי, כמו טפיל או חיידק. במצב של תולעת הפארק, הגרנולומות מתפתחות באזור שבו התולעת מתיישבת, בעיקר בוושט.
הגרנולומה היא בעצם הצטברות של תאי דלקת ורקמה צלקתית סביב התולעת, במטרה לנסות לבודד אותה ולמנוע ממנה להתפשט בגוף.
היווצרות של גרנולומה יכולה לגרום לפגיעה תפקודית משמעותית באיבר שבו היא נוצרת ואף להוביל לסיבוכים נוספים, כמו חסימות או התפתחות גידולים ממאירים במקרים מסוימים.
למה תולעת הפארק מסוכנת כל כך?
הנדידה והתפתחות התולעת עלולות לגרום לסיבוכים רפואיים קשים, ביניהם:
- גידולים בוושט: דלקת כרונית עלולה להפוך לגרנולומה ואף לסרטן אגרסיבי.
- פגיעה בעמוד השדרה: דלקת עלולה להתפשט לחוליות עמוד השדרה, לגרום לכאב ולפגיעה מוטורית. דוגמאות נפוצות הן קושי בהליכה, חוסר קואורדינציה (אטקציה), חולשה או שיתוק חלקי בגפיים האחוריות ואף חוסר יכולת לקום או לזוז באופן תקין.
- קרע באבי העורקים: נדיר אך מסכן חיים, עלול לגרום לדימום פנימי חמור.
- סיבוכים נוספים: דלקת ריאות, אנמיה, המתאפיינת בגודל תקין של תאי הדם האדומים ובריכוז תקין של המוגלובין, אך עם ירידה בכמות התאים בשל דלקת כרונית, ירידה במשקל וחולשה כללית.
סיפורו של ארצ'י: תהליך אבחון מורכב
הסיפור של ארצ'י מדגים היטב את מורכבות האבחון של תולעת הפארק. ב-28 ביוני 2024 ארצ'י החל להקיא לעיתים קרובות. הוא טופל על ידי ד"ר שרית גייר, שחשדה תחילה בבעיה נוירולוגית או לבבית בשל התסמינים.
ארצ'י עבר סדרת בדיקות שכללו בדיקות דם, בדיקות צואה וצילומי רנטגן, שכולן יצאו תקינות ולא הצביעו בבירור על תולעת הפארק.
למרות הבדיקות השליליות, החשד של ד"ר גייר נשאר בעינו. רק ב-30 בספטמבר 2024, לאחר שהבעלים של ארצ'י הבחינו בתולעת יוצאת מתוך בליטה בעורו (לאחר שלחצו אקטיבית על הבליטה בהנחייתה של ד"ר שרית), אושר החשד.
בדיקת אנדוסקופיה שביצעה ד"ר טליה מור אישרה סופית את האבחנה והראתה גרנולומות בוושט ובקיבה.
ארצ'י קיבל טיפול אינטנסיבי וממושך שכלל סדרת זריקות של דקטומקס (דורמקטין), תרופה אנטי-טפילית חזקה ממשפחת האיוורמקטינים, הפועלת לשיתוק ומוות של התולעים.
הטיפול ניתן בזריקות תת-עוריות במינון כפול, תחילה מדי שבוע במשך 12 שבועות, ולאחר מכן במרווחים הולכים ומתארכים. טיפול ממושך זה נדרש כדי להתמודד עם הגרנולומות ועם ההשפעות הנלוות של הטפיל על מערכת העיכול והגוף.
ארצ'י הוא כלב בר מזל, וסיפורו הסתיים בהצלחה, אך חשוב לזכור שהמצב עלול להיות קשה הרבה יותר ללא טיפול מוקדם.
כיצד מאבחנים את תולעת הפארק?
אבחון מוקדם של תולעת הפארק מאתגר ויכול לכלול:
- בדיקת צואה: לעיתים אינה חד-משמעית כיוון שהתולעת לא מטילה ביצים באופן רציף. (כמו במקרה שהבאנו כן, של ארצ'י, שהבדיקה הגיעה שלילית).
- בדיקות דם: לא ספציפיות, אך יכולות להעיד על דלקת כרונית או אנמיה.
- צילומי רנטגן: מאפשרים לזהות רמזים עקיפים לפעילות התולעת. ניתן לזהות צללית אטומה של רקמה רכה (soft‑tissue opacity) המתאימה לגרנולומה בחלק האמצעי‑אחורי של הוושט סביב החוליות T5‑T8, הרחבה של הוושט הקריבני (מגה‑וושט, Megaesophagus – הרחבה פתולוגית של הוושט הגורמת להצטברות מזון ונוזלים, רפלוקס והקאות כרוניות), או סימני דלקת בעצמות החזה הסמוכות . בשלבים מתקדמים עשויות להופיע הסתיידויות בדופן אבי‑העורקים או בליטה שלו (אנאוריזמה).
- אנדוסקופיה: השיטה האמינה ביותר, מאפשרת צפייה ישירה בוושט ובזיהוי התולעת והגרנולומות.
- בדיקות מתקדמות (CT/MRI): בשימוש במקרים מורכבים או חשד לגידולים.
טיפול ומניעה: להקדים תרופה למכה
הטיפול בתולעת הפארק תלוי בחומרת המקרה וכולל:
- תרופות אנטי‑טפיליות: טיפול יעיל אם המחלה מאובחנת מוקדם. (לדוגמא, דורמקטין Dectomax), במקרים קלים ניתנות טבליות; כאשר קיימות גרנולומות או מעורבות ושטית, מקובל לתת סדרה ממושכת של זריקות תת‑עוריות (לעיתים במינון כפול) אחת לשבוע במשך 10‑12 שבועות לפחות, ולאחר מכן במרווחים הולכים וגדלים בהתאם למעקב אנדוסקופי ותוצאות הדמיה.
- ניתוח: הסרה כירורגית של גרנולומות או גידולים בוושט כשיש חסימה משמעותית או חשד לממאירות.
- טיפול תומך: ניהול כאב, תרופות נוגדות חומצה והקאות, תזונה רכה או נוזלית להקלה בבליעה, וטיפול בסיבוכים משניים כגון דלקת ריאות (פנאומוניה) או אנמיה.
הדרך הטובה ביותר היא מניעה מראש:
- בשליטה שלנו, טיפול תרופתי מונע: חיסון נגד תולעת הפארק יש לתת כל שלושה חודשים בהתאם להוראות הוטרינר המטפל.
- הפחתת החשיפה לחיפושיות: שמירה על ניקיון החצר, איסוף צואה והדברה סביבתית.
- מניעת בליעת חרקים ובעלי חיים קטנים: השגחה בטיולים, אילוף, ושימוש בחטיפים כדי להחזיק את פה הכלב עסוק.
האחריות שלנו כבעלי כלבים
כמי שאוהבים ודואגים לבעלי חיים, עלינו להיות מודעים לתולעת הפארק ולהיות ערניים לתסמינים. יש צורך מהצד שלנו כהורים לכלבים, לשמור על שגרת היגיינה סביבתית של הכלב שלנו. כמו פעולה פשוטה, לאחר איסוף צרכים בשקית, יש לקשור אותה ולזרוק לפח.
בכל ספק או חשש שיש לנו כבעלים, חשוב לפנות לוטרינר המטפל, פנייה מהירה כמעט תמיד מונעת סיבוכים.
לסיכום, הסיפור של ארצ'י הוא תזכורת לכמה ערנות והיכרות עם סיכונים רפואיים חיוניים לשמירה על בריאות הכלבים שלנו. רק בשילוב מודעות גבוהה, אבחון מוקדם וטיפול יעיל נוכל להגן עליהם מפני סכנה נסתרת אך משמעותית כמו תולעת הפארק.